נחלקו הראשונים האם מתחדש חיוב ברכות התורה בכל יום, ואף אם לא ישן (ר"ת בתוס' ברכות יא: ד"ה שכבר) או שמא רק אם הפסיק ע"י שינת קבע, מתחדש החיוב (שו"ת הרא"ש כלל ד' סימן א'). ומרן הש"ע פסק כהרא"ש (סימן מ"ז סעיף י"ג) אך מאידך כתב (שם סעיף י"א) שנהגו כר"ת, וכן נראה ממה שכתב לעניין הניעור בלילה (שם סעיף י"ב) שהלילה הולך אחר היום שעבר ואין צריך לברך משמע שבעלות השחר יברך (פר"ח סימן מ"ו סעיף ח', מאמר מרדכי ס"ק י"ג). ולמעשה, דעת מהרי"ץ (עץ חיים ח"ב דף מו.) שמנהגינו כר"ת. ובענף חיים (ח"א אות ז') הביא את דברי המג"א (סימן תצ"ד ס"ק י"ב) שישמע מאחר שישן, ונראה שבא לחוש לשיטת הרא"ש, כיון שלא הכריע בזה מרן. ובבית מדרשו של מרן שליט"א היו מחזרים אחר מי שישן שינת קבע, אלא שדבר זה גרם בושה למי שישן, ולכן הורה שאין צורך לחזר אחר מי שישן אלא כל אחד יברך לעצמו כעיקר הדין.
(מתוך עלון כתרי תורה ו')
