ערוך ומעובד מתוך שיעורו
של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א
בבית המדרש פעולת צדיק
נושאי השיעור:
תשובה לשואל האם יוצאים ידי חובת מצות משלוח מנות כאשר שולחים לאדם שתי מנות חיסון נגד קורונה, וביאור הטעמים למשלוח מנות בפורים.
התייחסות מרן שליט"א למפקפקים בדבר המעשה שהיה עם ריה"ל והראב"ע לגבי הפיוט מי כמוך וכו' הנאמר בשבת זכור.
תשובה לשואלים מהי הכרעת מרן שליט"א להלכה ולמעשה לגבי נטילת החיסון נגד קורונה.
בדין תענית אסתר לחולה שאין בו סכנה וק"ו למעוברות ומניקות, והמשך מהשיעור הקודם בעניין תשובת הגר"י זילברשטיין לרבני ליקווד בארה"ב בעניין החיסונים נגד קורונה.
תשובות לשלושת השאלות שנשאל מרן שליט"א בעניין התפילה לרפואת חולי הקורונה רח"ל, א' "שנויי מזגים ועתים", ב' הקדמת הנשים לפני הזקנים, וג' "מלאכים משחיתים".
מבצע חלוקת "אגדתא דפסחא" עץ חיים ע"י מכון פעולת צדיק ב"ב.
תשובה לשואל האם יוצאים ידי חובת מצות משלוח מנות כאשר שולחים לאדם שתי מנות חיסון נגד קורונה, וביאור הטעמים למשלוח מנות בפורים.
ימי הפורים שיבואו עלינו לטובה, ארבעה עשרה וחמשה עשר באדר, נקבעו כבר בימי מרדכי ואסתר, לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים [אסתר ט', כ"ב].
נפתח ב'מילתא דבדיחותא', שאלה שאינה מציאותית, אבל מעניינת.
מישהו שאל, האם בנתינת שתי מנות של חיסונים נגד מגפת הקורונה, אפשר לצאת בכך ידי חובת מצות משלוח מנות? אם היה אפשר לקנות אותם, האם היה יוצא בזה ידי חובת משלוח מנות, כדין 'שתי מנות לאיש אחד'? גם אם הוא כבר מחוסן, ביכלתו להשתמש בזה, כי כאשר שולחים משלוח מנות לא חייב שדוקא בעל הבית יקבל זאת, הוא יכול לתת את זה למישהו אחר, כגון משפחה או חברים.
אלו השאלות של 'ממציא השאלות בזמנינו', השאלות המיוחדות או השאלות מבעוד מועד, הלא הוא הרה"ג גמליאל רבינוביץ שליט"א.
הוא שאל בזה"ל, לכבוד מרן שר התורה האמיתי והאדיר הגר"י רצאבי שליט"א. לו יצוייר שהיו יכולים לקנות חיסונים ולשלוח לאחרים. אדם שקנה שני חיסונים ושלח לחבירו בפורים, האם יוצא משלוח מנות?
בברכת כהנים באהבה. כעתירת גמליאל הכהן רבינוביץ, מח"ס "גם אני אודך" ו"פרדס יוסף החדש" על המועדים.
הם נותנים זאת חינם, אבל מסתמא זה יקר.א"כ הוא משלוח מנות חשוב.
אם היתה שאלה כזאת, או שאלה דומה, מובא בספרים שבגמרא ישנם לפעמים הרבה שאלות, דברים שנראה כי אולי אינם נוגעים לזמנינו, לא מציאותיים. אבל תמיד נפקא מינה, שאפשר ללמוד מתוך מה שכתוב, אפילו אם נראה שזה בלי קשר, אבל לדמות מילתא למילתא לפי הסברא, אפילו אם המקרה אחר אבל יש בו תועלת מתוך החקירה או השאלה או הספק שיש בגמרא, ואפשר ללמוד מכך לנידונים אחרים אשר התחדשו במשך הדורות.
כידוע, יש טעמים רבים למצות משלוח מנות ומתנות לאביונים, למה נקבעו המצוות הללו. וישנם שני טעמים מפורסמים אשר דנים בהם בספרי הפוסקים, האם זה בכדי להרבות אהבה ואחוה שלום ורעות, או בכדי שתהיה סעודת פורים בריוח ובשפע, שתהיה ברכה בסעודה כאשר הוא מקבל דברים נוספים.
כפי הידוע, נחלקו בכך מהר"ר שלמה אלקבץ – מחבר פיוט 'לכה דודי' – בספרו מנות הלוי [וכדלקמן], הסובר את הטעם הראשון שאמרנו, שהדבר בא להרבות אהבה ואחוה, ומאידך בעל תרומת הדשן [וכדלקמן] אומר את הטעם של ההרווחה בסעודה.
הפוסקים דנים לגבי הרבה מקרים. ישנם עשרות עניינים שבהם נפק"מ לדינא בין שני הטעמים, ומכיון שאין לנו הכרעה ברורה איזה טעם הוא העיקרי, חוששים לשני הטעמים לכתחילה. אבל אפשר לשלחם כתוספת לקיום המצוה העיקרית.
לפי הטעם של להרבות בסעודה, א"כ צריך להיות דוקא דבר הקשור לאוכל, דהיינו מאכלים. אבל אם האדם ישלח לחבירו למשל ספר, אפילו אם הספר חשוב ויקר, ואולי הוא ישמח לקבל זאת אפי' יותר מן האוכל, אבל בזה לא יוצאים יד"ח, כיון שהמטרה של תקנה זו היא להרבות בסעודה, שסעודת פורים תהיה בהרווחה, א"כ מה זה יעזור? למרות שהרבית בכך אהבה ואחוה, כעת הוא יאהב אותך ויכבד אותך, וק"ו אם ישנה ביניהם איזו מתיחות ועי"כ מרגיעים מעט את הרוחות.
הרי המן טען [אסתר ג', ח'] יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ. בדר"כ נקטנו כי אכן לגבי הדבר הזה המן צדק, ולכן רוצים לתקן זאת. התקנה של משלוח מנות, היא כדי להרבות אהבה ואחוה, בכדי לתקן את הפגם הזה.
גם אסתר הרגישה את הפגם הזה, ולכן היא אמרה [אסתר ד', ט"ז] לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וגו'. תכנס אותם, דהיינו תיישר את ההדורים. לא פשוט שכולם יתכנסו ויבואו ביחד. כי אם רק בכדי לצום, כל אחד יכול לצום לבדו, בביתו ובחומותיו. בשביל מה צריך כינוס? אלא מאי, היה צריך לעשות שלום בין האנשים שנתעוררה ביניהם קנאה ושנאה ותחרות.
יוצא שלגבי עניין החיסונים, זה לא דבר שהוא 'מידי דמיכל', זה לא אוכל, וא"כ לפי הטעם דכ' תרומת הדשן זה לא יועיל, אבל לפי הטעם של מהר"ש אלקבץ זה כן יועיל.
*
יצא לאור ממש מקרוב ספר 'מי כמוך', להרב ישראל אליהו שליט"א מהעיר תל ציון ת"ו שע"י עיקו"ת ירושלם ת"ו, ממש תענוג לראות את הספר הזה, בזמנו הוא התייעץ איתי ונתתי לו הסכמה. זהו פירוש על הפיוט 'מי כמוך ואין כמוך וכו', שקראנו היום בשב"ק זו. ממש דבר הפלא ופלא. לאסוף את כל הספרים שדיברו על כך, וכל מה שמסביב לכך, כל עניין ועניין, ממש לא בא כבושם הזה במחנה העברים. כל הפירושים שישנם עד עכשיו, והוסיף גם נופך משלו.
לקראת סוף הפיוט, רבינו יהודה הלוי – מחבר הפיוט כותב כך, אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ, וִימֵי הַפּוּרִים בְּשִׂמְחָה שִׁמְרוּ, וְעִם שִׂמְחַתְכֶם הָאֶבְיוֹנִים זִכְרוּ, וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ.
בספר 'מי כמוך' שם[בדף ס"ו],הביא את הטעמים [שהבאנו לעיל] ודן בשאלה, האם ריה"ל הוא צד בעניין, דהיינו האם הוא סובר כמו אחד מהטעמים הללו, או שלא.
הוא תחילה כותב כך, רבי יהודה אִבְּן שושן (הביאו רבי שלמה אלקבץ במנות הלוי על אסתר ט', ט"ז) כותב, עוד הוסיפו הפרזים על בני שושן ומשלוח מנות וגו', כי זה רומז כי הם באגודה אחת ובאהבה ואחוה, הפך מ"ש הצורר 'מפוזר ומפורד'. ע"כ. הרי בהתחלה כתוב, שבני העיר שושן עשו שמחה ומשתה, לא כתוב משלוח מנות איש לרעהו וכו'. רק הפרזים הוסיפו זאת. כך לפי סדר הפסוקים. א"כ הדבר רומז, כי הם באגודה ובאחוה.
ומשמע מדבריו, כי טעם משלוח מנות הוא להרבות אהבה.
לפי הסגנון הכתוב כאן, זה לא כפי שאנחנו אומרים – מה שבדרך כלל נקטנו, הרי דיברתי על כך בשיעורי השנים שעברו בהרבה מקומות, נזכיר כעת לפחות פעמיים, ב'שערי יצחק' מוצש"ק תרומה התשע"ג וכן מוצש"ק כי תשא התשע"ט. בדרך כלל נראה, כי מתכוונים שהמשלוח מנות בא לתקן את העניין של פירוד הלבבות, בכדי לגרום אחדות. אבל לפי דבריו נראה, כי אדרבה הם 'באגודה אחת', דהיינו בכדי להראות ולהוכיח זאת. זה לא נכון מה שהמן אומר.
וכ"כ בפירוש אבן יחיא [אסתר ט', י"ט] – זהו אחד מן המפרשים המובא במקראות גדולות דפוס ונציא, ובעוד ספרים – 'להורות היות היחוד והאהבה ביניהם'.
'יחוד' במובן של אחדות. איחוד.
וכ"כ הרלב"ג בפירושו לאסתר, עה"פ 'ומשלוח מנות' [אסתר ט', כ"ב] 'ומשלוח מנות איש לרעהו, תיקנו גם כן להרבות השמחה'. וכ"כ הריטב"א [מגילה דף ז:] שמתנות לאביונים הוא מדין שמחה, שהרי אף לעשירים יש לשלוח מנות.
הוא משווה אותם, כביכול ארבעתם אומרים דבר אחד. אבל נראה לי כי זה לא ממש אותו הדבר. זה נראה קצת טעם חדש. לפי דברי הרלב"ג והריטב"א זהו עניין של שמחה. הרי הריטב"א מחידושיו שם מדבר, האם המתנות לאביונים זה מדין צדקה, והוא אומר כי זה לא מדין צדקה, אלא מדין אחר, מדין שמחה, בכדי שהעניים האביונים ישמחו. והראיה, ממשלוח מנות. לדעת הריטב"א, המתנות לאביונים והמשלוח מנות זה אותו הדבר, בכדי שעי"ז תהיה שמחה. לכאורה זה לא עניין של אהבה ואחוה, אלא שעי"ז השמחה גודלת ומתרבה. זהו העניין, להרבות בשמחה. יוצא לכאורה שיש לנו טעם שלישי.
ומאידך תרומת הדשן [סימן קי"א] כותב, שטעם משלוח מנות הוא בשביל שיהא לכל אחד – אקרא כפי שכתוב כאן בספר, ואתם תתקנו אותי – סיפק לקיים סעודת פורים.
כך כתוב כן, 'סיפק'. מישהו מתקן אותי?
תשובה מהקהל: סֶפֶק.
תשובת מרן שליט"א: או. ברוך ה', שיש עוד יודעים. שנשארו במסורת הקריאה הנאמנה של אבותינו. כולם אומרים 'סיפק', יש את המלה הזאת בהרבה מקומות, אבל גירסת אבותינו נע"ג היא כפי שאמרת, 'סֶפֶק'. לא סָפֵק, אלא סֶפֶק, מלשון סיפוק, דהיינו שיהיה מספיק, שיהיה ריבוי לסעודת פורים. לגרוס סיפק, זה לא נכון כאן, כי מובנו אז הרי יהיה כמו אילו סיפק צרכנו במדבר ארבעים שנה.
וכתב תלמידו בלקט יושר [הוצאת פריימאן עמוד 158] בשמו, שיוצא אדם י"ח אפילו בתאנה אחת או תמרה אחת, ואע"פ ששניהם אינם שוים פרוטה אחת, ע"כ.
הדבר מעניין. תלמיד בעל תרומת הדשן כתב ספר על הנהגותיו, מה שראה בעיניו ושמע באזניו מרבו, והוא כותב כי אפילו תאנה אחת או תמרה אחת, אפילו שאינה שוה פרוטה. אכן צריך שתי מנות לאיש אחד, ולכן מסתמא כוונתו שישלח שתי תאנים או שתי תמרות. או תאנה אחת ותמרה אחת.
ויש שרצו לדייק מדברי המשורר כאן, דכתב 'ושלחו מנות לאין נכון לו', שסובר כדעת תה"ד שטעם מתנות לאביונים הוא בכדי שיהיה מקבל צרכי סעודת פורים.
אך אין זה מוכרח, שהרי כותב תלמיד התה"ד בשמו שיוצא י"ח אף בתמרה אחת, ואין זה יועיל לאיש אשר 'אין נכון לו' לצרכי הסעודה. אם הוא לא הכין, אם אין לו, על ידך תהיה לו סעודה. אבל זה לא מוכרח, שהרי תרומת הדשן כתב, 'אפילו תמרה אחת'. א"כ מי שלא הכין תעודה, וכי תספיק לו אפי' תמרה אחת או תאנה אחת? על כרחנו, שבעל תרומת הדשן אינו אומר שתשלח לשני כדי שתהיה לו סעודה ראויה ומכובדת וחשובה, אלא חלק מצרכי הסעודה, א"כ ע"י התאנה או התמרה הוא רק הוסיף לו משהו.
זה לא שעיקר הסעודה הוא המשלוח מנות, אלא שיש לו סעודה ואתה רק מוסיף לו משהו, וע"י התוספת הזאת אתה מגדיל ומחשיב ומשביח את הסעודה. הוא מאריך על כך בהמשך שם.
[נראה שאין לדקדק מדברי ר"י הלוי 'ושלחו מנות לאין נכון לו' כלום, כי דרכו לחתום כל בית בלשון פסוק המסתיים בתיבת לו, וכאן לא מצא פסוק אחר. ולא ראה בזה שום חסרון, כי בודאי עדיף לשלוח מנות למי שאין לו, להרויח בכך שני דברים יחד. איתמר].
התייחסות מרן שליט"א למפקפקים בדבר המעשה שהיה עם ריה"ל והראב"ע לגבי הפיוט מי כמוך וכו' הנאמר בשבת זכור.
זכורני כי בזמנו [בשיעור מוצש"ק תרומה ה'תשס"ט, ומוצש"ק בלק התשע"ו] הבאתי את הסיפור לגבי חיבור הפיוט הזה, המעשה שהיה עם הר"א אבן עזרא ורבי' יהודה הלוי. כי לריה"ל היתה בת שלא השתדכה, ואשתו הציקה לו שידאג לכך, והוא קפץ ונשבע כי מי שייכנס ראשון, יחתן אותה עמו. ואז נכנס האבן עזרא, וכדרכו עשה את עצמו עני ועם הארץ וכו'.
זהו סיפור ידוע, והוא מובא בהרבה ספרים. ולגבי האות רי"ש שבפיוט 'מי כמוך', 'רצה האחד לשבור כפליים' או 'רחשה אסתר המלך', הסיבה שישנה אות כפולה, היא מפני שריה"ל עצר שם ולא ידע איך להמשיך, ור"א אבן עזרא השלים את זאת, ואז הוא גילה שזהו הוא. כי מי יכול לחבר כפי חכמת הפייטנים? הדבר אינו פשוט. בטח אתם זוכרים את הסיפור הזה.
בספר מי כמוך הנז' לעיל [מעמ' ע"ה], דן בהרחבה על מהימנות הסיפור הזה. כי מקור הסיפור, הוא מהספר שלשלת הקבלה, וכבר החיד"א ב'שם הגדולים' כותב כי הספר הזה אינו מוסמך, כל מה שהוא שמע מכל אדם או ראה כתוב הוא העתיק לספר שלו, לא בדק ולא חקר ולא דרש, וממילא אי אפשר לסמוך עליו.
הוא דן באריכות לגבי הסיפור הזה, לא אכנס לכל הצדדים ולכל הפלפול שם, אבל בדף פ"ב למסקנא הוא כותב כך, לסיכום נראה, כי אין בידינו להכריע בשאלה אם בכלל התקיים קשר נישואין בין רבי יהודה הלוי לרבי אברהם אבן עזרא.
תנאי הרקע לסיפור המופיע בשלשלת הקבלה, אכן נראים כנכונים, לריה"ל היתה בת יחידה, והיתה לו היכרות עם הראב"ע. הוא בדק זאת בספרים וכו', בלי קשר לסיפור דלעיל, ומצא כי אכן היתה לריה"ל בת יחידה. א"כ הסיפור יכול להיות נכון. אך מלבד היכרות זו, אין לנו ראיה לכך שנקשרו ביניהם גם קשרי משפחה.
איך שיהיה, אף אם נניח שראב"ע נשא את בִתו של ריה"ל, וכמ"ש האברבנאל, מ"מ אין לנו מקור מוסמך למעשייה המובאת בשלשלת הקבלה, לפיה פיוט 'מי כמוך' הוא הגורם לקשרי הנישואין ביניהם.
כך מסקנתו, אחרי כל החקירות והדרישות, כלפי כל אלה שפקפקו בסיפור הזה, והראשון שביניהם הוא בעל חוות יאיר.
אבל נלענ"ד, אני קצת מצטער שהוא כתב מסקנא כזאת, כביכול מכיון שאין לנו הוכחות ואין מקור מוסמך, א"כ נישאר בזה. חושבני כי אדרבה, אם לאחר כל החקירות והדרישות לא מצאת סתירה לכך, אז למה לעורר ספיקות?
הרי זאת רק הדרך של־רשעים החוקרים המשכילים, לעורר ספק בכל דבר, אולי הדבר אינו נכון. מה אתה רוצה? שנביא את ריה"ל והאבן עזרא שיעידו לך שהסיפור הוא נכון? אם יש לך איזו קושיא על הסיפור, תגיד כי אולי זה לא נכון. אבל אם הכל מסתדר, ואדרבה מצאת עוד ראיות לכך, אז למה לפקפק? אך אפשר להוכיח דברים שהיו, שהם אכן היו? אנחנו מאמינים בני מאמינים שהסיפור הוא נכון, מכיון שאין עליו שום קושי וערעור.
אדרבה. 'ספק' בגימטריא עמל"ק. קראנו השבת, זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק [דברים כ"ה, י"ז]. זאת הדרך של עמלק, לקרר. כל דבר, כל סיפור, אולי זה לא נכון. זאת שיטת החוקרים, זה כל החכמה שלהם, 'אולי זה לא נכון', וכעת לך תוכיח שזה כן נכון. אבל ב"ה חושבני כי מעתה אדרבה, הסיפור התחזק.
שאלה מהקהל: לעשות שבועה שמי שייכנס יקח את הבת, זה בסדר? הרי כתוב לגבי אליעזר עבד אברהם, כי הוא שאל שלא כהוגן. הרב מוצפי ג"כ הביא את הסיפור הזה [בספרו על פורים], והוא רשם למטה שיש מקום להאריך האם הסיפור הזה נכון או שלא, והשאיר זאת בספק האם הסיפור אמיתי.
תגובת מרן שליט"א: בגלל העניין הזה?
תגובת השואל: לא בגלל זה. אבל אני שואל זאת, האם זה בסדר לעשות שבועה כזאת, לגבי מי שייכנס וכו'?
תגובת מרן שליט"א: באיזה ספר ראיתָ שהוא מדבר על כך?
תגובת השואל: לא ראיתי זאת בספר. אני מעצמי שואל זאת.
תשובת מרן שליט"א: טוב, אין הכי נמי, צריך לחשוב על כך. אינני מונח כעת בעניין. לפום רהטא נראָה שגם אם כן, הכי הרבה מי שכתב את הסיפור לא דייק בפרטים. הוא שמע את הסיפור, אבל לא חייב שכל מלה הכתובה שם היא מדוייקת ומושלמת, הרי הוא לא העתיק זאת מאיזה מקום, אלא לפי מה שהוא שמע את הסיפור. והרי עברו מאז ר"י הלוי ארבע מאות וחמשים שנה. אז או שהוא לא דייק כאשר כתב את הסיפור, הוסיף פרטים וכו', אבל עיקר הסיפור הוא אכן נכון. יכול להיות שריה"ל לא נשבע, אלא שאמר זאת כביכול בסדר, א"כ כך יהיה, כמו נדר או משהו כזה. לא חייב שזאת תהיה שבועה.
תשובה לשואלים מהי הכרעת מרן שליט"א להלכה ולמעשה לגבי נטילת החיסון נגד קורונה.
ברוך ה', בכל יום אני עונה לשאלות בהלכה וכו', חצי שעה בצהרים וחצי שעה בערב, ובזמן האחרון חלק גדול מן השאלות הוא בעניין החיסונים, האם להתחסן נגד הקורונה, או לא להתחסן? ישנם כאלה השואלים רק בכדי לדעת תשובה, וישנם כאלה שהם מתווכחים [או נשלחו בכדי להתווכח. העורך].
גם ישנם כאלה אשר אמרו, ששמעו דברים אחרים בשמי. האמת היא כי ישנו הבדל בין השיעורים, בשיעור אחד [מוצש"ק וארא התשפ"א] דיברתי בסופו קצת ככה, ובשיעור השני [מוצש"ק בא התשפ"א] הרחבתי ואמרתי בהדיא שאני חוזר בי.
א"כ בכדי שלא יהיו ספיקות, או דברים שאינם ברורים, מה שאני אומר בצורה ברורה כשמש בצהרים, כי מצוה וצריך להתחסן. ולהזדרז. פיקוח נפשות רבות.
ולא רק זה, אלא חושבני כי מי שאינו מתחסן, הוא מורד בגדולי הדור. כי כידוע, גדולי דורינו שליט"א – רובם ככולם, גם אם ישנם כאלה החולקים ואומרים אחרת, הם מיעוט, ואינני יודע האם הם 'בשורה הראשונה', מן היושבים ראשונה במלכות. והלכה כרבים. גדולי הדור העיקריים והחשובים, כולם אומרים בפה מלא שצריכים להתחסן. כל מה שמספרים מסביב, הכל זה דברים בטלים. האם אכן אמרו, או שלא אמרו. אלו קטני אמנה. אלה שאינם שומעים, לא מקבלים, לא מתחסנים, חסר להם באמונת חכמים. זהו הדבר החשוב ביותר, בכל הנושא הזה.
ישנם כל מיני המצאות, הכניסו לאנשים פחד, כי אולי החיסון יגרום שבעוד חמשים שנה יצמח לאנשים זנב… כי זה יפגע ב-DNA…
ברצוני לומר לכם, כי השבוע שמעתי סיפור על אחד המשבקי"ם, שבא עם הרב שלו בכדי שהרב יתחסן בחיסון השני. לאחר שהרב עשה את החיסון השני, המשב"ק בא ואמר, גם אני עשיתי כעת חיסון, אבל את הראשון. אז זה שמחסן אמר לו, אהה, אתה לא בסדר. אתה חיכית לראות אולי אחרי החיסון הראשון יצמח לרב זנב, ולאחר שראית שלא צמח זנב באת להתחסן, רק לאחר שראית שהכל בסדר…
כמובן, שאלו דברים בטלים. שועלים קטנים מחבלים כרמים, אלה המפיצים כל מיני דברים ומתחכמים כנגד זה.
אבל צריכים להבין ולדעת, כי הכניסו לאנשים פחד. ויש להתמודד עם זאת.
ישנו דבר מעניין שכותב הגר"י סלנטר [הובא בספר קדוש ישראל, חלק שני עמ' קנ"א], אם יבוא אפילו שוטה, אדם טיפש, משוגע, ויאמר לך, כי בכוס הזה ישנו סם המות, הוא אומר כי הוא יודע שישנו רעל בכוס הזה, הרי לא תשתה מהכוס הזאת. לך תדע…
כתוב שם בשם ספר 'דעת חכמה ומוסר' כך, רבי ישראל מסלנט ז"ל היה אומר, לוּ היה מי שהוא, ואפילו שוטה, מזהיר לאדם אל תשתה כוס זה כי סם המוות בו, אף שידוע שאינו כן, בכל זאת לא ימָּצא אף אחד שישתה. כי מרוב הסכנה שבדבר, יחשוב אולי סו"ס יש ממש בדבריו.
נקח את זאת לעניינינו, [כי הגרי"ס עצמו נתכוון להיפך, על הרשעים שאינם מאמינים בה' לפחות מחשש רחוק, ואכמ"ל. כמובן נ"ד שאני], הכניסו לאנשים פחד, דמיונות וחלומות. אולי ואולי. חלומות באספמיא. ב"ה שאפשר לברר את כל הדברים כשמש בצהרים. מי שרוצה יכול לראות זאת בכל מיני מקומות שכתבו על כך. יש בפני כאן את הקונטריס 'החיל והחוסן' שיצ"ל כבר בזמנו, שם הוא מברר את כל הטענות והמענות שכנגד זה, עפ"י התורה וההלכה.
למסקנא, אנחנו אומרים שכולם צריכים להתחסן, אנשים ונשים, נשואים ולא נשואים, גדולים וקטנים, נערים ורווקים, מעוברות ויולדות, זקנים וזקנות, נערות ורווקות. ואל ישעו בדברי שקר. כל מיני הבלים שממציאים אנשים ה'חכמים בעיניהם', החושבים שהם מבינים יותר מכל החכמים הכי גדולים בעולם.
בדרך כלל אלו אנשים אשר לאורך כל הדרך הם תמיד הולכים בצד, תמיד הם אוהבים להגיד 'איפכא מסתברא', מחליקים… תמיד להגיד כי מה שמפורסם וידוע הוא לא נכון, תמיד הם הכי חכמים ויודעים יותר מכולם.
מי שלא רוצה להתחסן ובסוף נדבק, דמו בראשו. הוא גרם לעצמו.
שאלה מהקהל: ישנו מישהו, שיש לו רב תלמיד חכם, והוא אמר לו לא להתחסן?
תגובת מרן שליט"א: הרב שלו יותר גדול מגדולי הדור?
תגובת השואל: בעיניו יכול להיות שכן.
תשובת מרן שליט"א: אז אגיד לך סיפור. היה פעם מישהו, שהיו לו שאלות רבות במראות דמים, והרב שלו היה מיקל ומתיר את זאת. הגיע זמן שהרב שלו היה בחוץ לארץ, והוא בא לשאול רב אחר. אמר לו הרב, מה אתה שואל? בודאי שהמראה טמא. ענה אותו אדם, אבל הרב שלי היה מתיר מראות כמו אלה, שאלתי אותו והוא כל הזמן אמר שזה מותר. והוא אמר, טוב, אלך לשאול את הגרי"ש אלישיב.
הביא את השאלות בפני הגרי"ש אלישיב, הראה לו אחד שתים ושלוש. אמר לו הגריש"א, על מה אתה שואל? בודאי שזה אסור רח"ל, זה כרת רח"ל. אז הוא אמר לרב, אבל האיש ששלח אותי אמר כי הרב שלו מתיר זאת.
ענה הגרי"ש אלישיב, תגיד לאותו אדם שעליו להחליט, האם חשוב לו הרב שלו, או העולם הבא…
לצערינו, ישנם רבנים המתירים ומטהרים דברים שאסור להתיר אותם, כבר דיברתי על כך בזמנו [בשיעורי מוצש"ק ראה, כי תבוא, נצבים התשע"ב], אין כעת זמן להאריך על כך, אבל גם בשו"ת עולת יצחק [ח"ג סימן רי"ד] כתבתי על המכשלה הזאת בזמנינו. רח"ל.
בדין תענית אסתר לחולה שאין בו סכנה וק"ו למעוברות ומניקות, והמשך מהשיעור הקודם בעניין תשובת הגר"י זילברשטיין לרבני ליקווד בארה"ב בעניין החיסונים נגד קורונה.
לגבי תענית אסתר, ההלכה היא שחולה שאין בו סכנה, וק"ו מעוברות ומניקות, פטורות מן התענית. תענית אסתר יותר קלה משאר ארבע התעניות, י"ז בתמוז ועשירי בטבת וכו' שהן על החרבן, תענית אסתר זאת דרגא פחות, ולכן הם פטורים, וכפי שכתוב בפוסקים כי אפילו כואבי עיניים וכו'.
בספר עולת שמואל [סימן ק"ח] הביא כי איזה חכם אחד אמר, שכן צריך לצום. כתוב שם שהוא השיב לו כך, מה שהורה מעלתך לחולה שאין בו סכנה שיתענה תענית אסתר כיון שאינו נדחה, ומש"כ רמ"א סי' תרפ"ו ס"ב ותענית זה אינו חובה לכן יש להקל לעת הצורך כגון מעוברת ומינקת וחולה שאין בו סכנה וכו', קאי אדלעיל מיניה בתענית אסתר שנדחה ליום ה', אבל בתענית אסתר דעלמא לא, ונסתייע מדברי האליה רבא שרצה להוכיח כן מדברי הבית יוסף. זה היה תענית אסתר שאינו דחוי. אז הוא אמר לו, אותו חכם ענה לשואלו שההיתר רק אם היה התענית דחוי. מה שהרמ"א כתב להתיר, זה על תענית אסתר דחוי, כי זה יותר קל, אבל תענית אסתר רגיל, הוא כן חייב.
על כך עונה לו בעל שו"ת עולת שמואל, שהדבר אינו נכון, אהובי ידידי, אחרי שכבר הורה כן ונשען על הא"ר אין לי עליו תרעומת. אך אם יבוא מעשה כזה לידו שנית, אל יחמיר בחולה אף שאין בו סכנה, וכה"ג במעוברת וכו', דלדידי דברי הא"ר לא ברירן במח"כ וכו'.
ובמסקנא הוא כותב לו בזה"ל, אהובי, מכאן והלאה אל יחמיר בתעניות למעוברת ויולדת ולחולה שאב"ס, בלתי שאלת הרופא ישראל שבעירו, אי נמי לרופא (אינו יהודי) [גוי], דכל הרופאין שלנו יש להם דין מומחין, שצריכין לעמוד בנסיון לפני גדולי הרופאים הממונים ע"פ המלכות יר"ה, והם נאמנים בדבר הזה, ושלום כרצונו ורצון א"נ הד"ש בכ"ט.
רק אם רופא יאמר להם שזה לא מזיק, אז אפשר שיצומו. אבל כך סתם, מבלי לשאול רופא, תאמר להם שלא יצומו.
*
הסיבה שאני מביא זאת, מכיון שבשיעור הקודם הבאתי מה שכתב הגר"י זילברשטיין שליט"א לגבי הרשיון שיש לרופאים המקבלים תואר 'דוקטור' לאחר שהם לומדים שנים ע"ג שנים את כל ענייני הרפואה. וממילא מ"ש בעל ערוך השלחן, הוא לא כתב זאת בגלל הצנזור, כפי שרצו כמה רבנים להגיד, אלא שזו אמת להלכה ולמעשה. הבאתי לכך ראיות, והנה זאת שאמרנו היא עוד ראיה נוספת, ועוד מעט נראה עוד ראיות לכך.
בספר שמירת שבת כהלכתה [חלק א' עמ' תקי"ט] הביא בשם פנים מאירות [ח"א סימן י"ב] ושו"ת שבות יעקב [ח"ב סימן ע"ו], כי במקום סכנה נאמן רופא גוי, שהרי בספק פיקוח נפש גם־כן מחללים שבת. זאת למרות שהרופא גוי.
לפני שאמשיך אומר, כי כנראה שלא כל המקומות היו שווים, ישנם מקומות בעולם שהיו בהם רופאים שאינם מוסמכים.
בעל דברי חיים מצאנז כותב [שו"ת ח"א יו"ד סי' ל"א] כך, לפענ"ד בזמנינו זה נתקלקלה מאד ונסרחה חכמתם, ואינם יודעים כלום. וצריך בדיקה רבה מאד, אם לסמוך עליו באיזה שום דבר.
ואכן עוד מעט נראה, כי ישנו הבדל בין הארצות. ישנן ארצות שאכן היו שם רופאים אשר משום מה אינני יודע מה קרה, בהחלט יכול להיות שהיה זלזול והפקרות. תֶּכף נראה זאת בדברי החיד"א, אבל נלך לפי הסדר.
הגר"י זילברשטיין כתב לרבני ליקווד [בחוברת ווי העמודים 89, שבט התשפ"א עמ' י"ט] כך, מה שכתבתם שדברי הערוך השולחן נאמרו בגלל הצנזור, מסתמא כתבתם דבר זה רק בדרך צחות – הוא כותב להם בעדינות בכדי שלא לפגוע בכבודם – כי למה לא כתב בכל ערוך השולחן מפחד הצנזור, שצריך למנות רב, רק על ידי משרד הדתות, ודיין מטעם משרד המשפטים!!!
וכי הוא חשש לשלטון? כביכול הוא לא היה כותב את השורה הזאת, אם זה לא היה מתאים. למה הוא לא כתב איך ממנים רב? לא כתוב זאת בערוך השלחן. לפי דבריכם, אם הוא מפחד מהשלטונות ברוסיא, שהיו בימים ההם – בעל ערוך השלחן היה שם בעיר נובהרדוק – מדוע הוא כתב זאת רק לגבי רופאים, שהם צריכים רשות מהממשלה? הדבר סימן, שהוא כותב 'הלכה'.
והרי ידוע שבזמן הערוך השולחן, היו יותר מקפידים שיהיו רבנים 'מטעם', מאשר שהקפידו שיהיו רופאים עם אישור. הם דאגו שהרבנים יהיו מאושרים מטעם השלטון, יותר מאשר רופאים עם אישור. דבר זה הפריע להם יותר. ברוסיא היו קומוניסטים רשעים, שהיו נגד הדת, שונאי דת, אויבי תורה, לכן הם חיפשו למנות רבנים פשרנים, רבנים למחצה לשליש ולרביע, בכדי שהם יוכלו לכופף אותם ולעשות מה שהם רוצים.
אמנם בחושן משפט [סימן ג' סעיף י"ז] כתב שבזמננו אין לנו שום כח מעצמינו בלא ממשלת הקיסר יר"ה, ודינא דמלכותא דינא. אה"נ יש דברים שהוא כתב מחמת הצנזורה, בכך אתם צודקים. הרי שהדברים זועקים מעצמם שנכתבו בגלל הצנזור. אבל כאשר כתב דברים ברורים שצריך להיות מוסמך מהממשלה, הרי שזה ברור שהתכוון לכך, כי באמת הם מוסמכים לכך, ובית־דין אינם בקיאים ברפואות.
אלא שמי שבאמת יודע את דרכו של־ערוך השולחן, יודע שהוא מכניס בתוך הלכותיו דברים פרקטיים. בעל ערוך השלחן כותב דברים מעשיים, מתוך הנסיון שלו.
ואוי לנו אם היום כל אחד שחושב עצמו לבקי בהלכות רפואה, היה מתחיל לרפאות, והיה כאן סכנה אמיתית, שכל אחד היו נוטל לעצמו את הזכות לרפא, והיה אומר שיש לו מומחיות, והנזקים היו גדולים.
וזה שכתב הערוך השולחן שמותר לרופא להתעסק, רק מי שיש לו רשות מהממשלה, הציל את כל דרכי הרפואה בזמנינו. כי לא כל החושב עצמו לרופא, הוא באמת כזה. וברוך שנתן עולמו לשומרים, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו [אבות פ"ג מ"ב].
נמצא שלאחר דברי הערוך השולחן שמסתברים דבריו, וכך נתקבל בעולם, אין שום רשות לאדם להתעסק ברפואות, אלא אם כן יש לו רשות מהממשלה. ואם רופא אחד יש לו רשות מהממשלה, ורופא אחר אין לו, אין דבריו נשמעים. וגם בתרופות כן, שאין מרפאים רק בתרופות שקיבלו אישור. ולכן כל תרופה שקיבלה אישור מותר לרפאות עמו.
ובהמשך הוא כותב להם בזה"ל, ומזה מוכח כמה גדולים דברי הערוך השולחן שהולכים אחר הממשלה, כי אוי לנו אם היינו צריכים לסמוך על כל רופא שאומר את אשר על לבו, ומי יודע את האינטרסים שיש לו.
ובפרט שכל המומחים שבאמת מבינים בחיסונים, אומרים שאמנם יש בזה קצת סכנה, אבל הרבה פחות מאשר במחלה עצמה. רח"ל הסכנה של הקורונה היא הרבה יותר גדולה.
התפרסם מקרוב סיפור על רווק אחד, בשם בדמן, שמישהו הכניס לו לראש שלא כדאי לו להתחסן, הוא כבר רווק מבוגר, כפי שאומרים באידיש 'אלטר בחור' – דהיינו בחור זקן. אמרו לו כי זה מסוכן, מכיון שלא יהיו לו אח"כ ילדים. הוא לא התחסן. ובסופו של דבר, הלך הוא בעצמו. נדבק במחלה. רח"ל. לא הוא, ולא ילדיו.
המתנגדים לחיסונים, לא יוכלו לומר ידינו לא שפכו את הדם הזה.
והמציאות מראָה, שרוב הרופאים הטוענים נגד חיסון זה, דעתם שגם כל החיסונים מסוכנים. וברוך השם שדבריהם לא נשמעים, ועַם ישראל מתחסנים, ובזכות זה ניצלו הרבה ילדים ממחלות שונות ומשונות.
והוא מסיים בסוף, עיקר העיקרים, שצריך להתחסן, כי כן הורו גדולי ישראל. ואף אם הרופאים יטענו, שלא הניחו לפניהם את כל הצדדים, ויש עוד הרבה צדדים עלומים, מכל מקום שלמה המלך אומר במשלי [ט"ז, י'] קֶסֶם עַל שִׂפְתֵי מֶלֶך בְּמשְׁפָּט לֹא יִמְעַל פִּיו. ופירש הגר"א – ישנו פירוש נפלא של הגר"א מוילנא על הפסוק הזה, ויש הוכחות לכך מכמה מקומות, כגון מהגמ' בגטין ומהגמ' בב"מ אבל לא ניכנס כעת לכך, צריך לדבר על כך בנפרד – דבר המלך, הוא כמו קסם. אף שמרמים אותו, יַקְרה ה' דבר בפיו, שיהא משפטו אמת, וזה שבמשפט לא ימעל פיו. גם אם ירמו אותו, ישאלו אותו שאלה בטעות, הטעו אותו בשאלה, הוא יתן תשובה בטעות או בלי כוונה, השאלה היתה בצורה לא נכונה והוא ענה עליה, בכל זאת הוא יענה נכון.
והענין, 'מאן מלכי רבנן', שפתותיהם כמו קסם, אף שיטעו לפי השאלה, מכל מקום במשפט לא ימעל פיו, כלומר בדין עצמו לא יטעו.
ולכן אם אמרו שיש להתחסן, יש לסמוך עליהם.
כפי שאמרתי לעיל, מי שחושב כי הוא יותר חכם, עליו לבדוק את עצמו, מאיפה התערערה אצלו אמונת חכמים. אבדה האמונה, ונכרתה מפיהם.
שאלה מהקהל: לפני שנה וחצי שאלתי את הרב לגבי אדם שהוא נגד חיסונים, ראש כולל אחד שהוא באופן כללי נגד החיסונים, הוא מאמין רק ברפואות טבעיות וכדו'. הרי המחלוקת לגבי חיסונים היא קדומה, כבר מלפני מאתיים שנה, והוא נוקט כמו הרופאים הטבעיים. שאלתי את הרב האם נכון לנהוג ככה, והרב ענה לי שאם הוא נוקט כך הוא יכול. א"כ זה גם כיום? אם הוא סובר שלא להתחסן מפני הקורונה, מצד הרפואה הטבעית, נכון להמשיך לא להתחסן?
תשובת מרן שליט"א: ראשית, הדבר צריך עיון. אינני זוכר שעניתי כך. אכן יכול להיות שזה נכון באופנים ובמקרים מסויימים. יש צד כזה, שהדבר נכון. אבל כבר הסברנו בס"ד בשיעור הקודם, כי היום בזמנינו כבר תינוק בן יום ובן שנה מחסנים אותו מכל מיני דברים, הרבה חיסונים עברו, אם לא היו מחסנים את הילדים הללו היום, אזי רבים לא היו נותרים בחיים. בעבר, מליונים מתו מכל המגיפות. ב"ה כל המגיפות שהיו בעבר, אבעבועות וחצבת, ופוליו שזה לשיתוק רח"ל וכדו', מה שגרם בעבר לסכנות עצומות, ב"ה הדברים הללו כיום נעלמו. אם היום לא היו מחסנים את הילדים, אז גם הוא עצמו ח"ו לא היה כאן.
הערה מהשואל: הוא וילדיו לא התחסנו.
תשובת מרן שליט"א: זהו מה שאני אומר, כי בגלל שרוב הציבור מתחסן, אזי המגיפה לא מתפשטת. לכן אלה הבודדים שאינם מתחסנים, זה בזכות הרבים, כי בלתי שכיח מישהו שידביק אותם. וכמו שכבר הבאנו בשיעור הקודם.
במלים אחרות, השאלה היא האם אתה מדבר לרבים, או ליחידים. לגבי היחיד, טוב, נניח. אבל למעשה הוא לא צודק. הוא בעצמו ניצל, בגלל שרוב הציבור הוא מחוסן. הוא נהנה מן הרבים, שאכן שומר להתחסן. ולגופו של עניין, הוא מכניס את עצמו לסכנה רח"ל. אינני יודע, אם חלילה יקרה נזק, האם הוא יוכל להגיד ידינו לא שפכו את הדם הזה. בגלל החשש מדברים רחוקים. לא נפתח פה לשטן ח"ו.
חכם אחד אמר, לגבי אלה שאמרו כי ישנם אנשים שלקחו חיסון, ולאחר יום או יומיים כמה מהם מתו בגלל החיסון, קרה להם משהו אחרי החיסון. הוא השיב, מה אתם רוצים? כמה מתו? הרי ארבע מליון אנשים בארץ ישראל כבר עשו חיסון, ולחלק מהם מיעוטא דמיעוטא קרה משהו. הוא אמר, ארבע מליון איש עברו בכבישים, ולאחר יום או יומיים חלק מהם מתו. וחלק נדרסו. נו? בודאי שהדבר יכול להיות. גם לעבור את הכביש, זאת סכנה. וכי זאת הוכחה ונגיע למסקנא שאין לעבור בכבישים?
בספר רמת רחל [מצורף לשו"ת ציץ אליעזר, חלק חמישי סימן כ"א], הוא מדבר על מ"ש בעל ערוך השלחן. כי בעצם, הערוך השלחן כתב כאן דבר חידוש, שהרי בשלחן ערוך לא כתובה הלכה שהרופא צריך אישור, לפי הש"ע – וכך היה בדורות הראשונים – לא היו רופאים מוסמכים, אלא כל אחד שהתעסק ברפואות, גם אם לא מכירים אותו אלא רואים שהוא מתעסק בכך ומרפא אנשים, אולי חלק מצליח וחלק לא מצליח, בכ"ז הוא היה רופא. אבל אישור, מאן דכר שמיה. בש"ע כתוב, כי אישור בי"ד יכול להיות נפק"מ רק לגבי הנזק, האם לתבוע אותו על הנזק או לא. אם יש לו אישור ע"פ בי"ד, הוא פטור מהנזק. ואם לא, הוא חייב. אבל שהוא ירפא, הוא יכול לרפא. אולם ערוך השלחן מחדש, כי צריך אישור, כי אין לרפא אלא ברשות בית דין, ומכך הוא מגיע לזה שגם בזמנינו צריך רשות של הממשלה, במקום הבי"ד.
אומר על כך בעל רמת רחל בזה"ל, מלשונו זה של הערוה"ש למדים שעצם ההתעסקות ברפואות בכלל, אסורה בלי רשות ב"ד אפילו אם הוא בקי. ויש להעיר על כך דבטור ובשו"ע וכן בתורת האדם להרמב"ן שם, לא הותנה תנאי זה לעצם ההתעסקות, אלא לעצם ההתעסקות מותנה רק תנאי הבקיאות כדכתוב בתה"א בלשון "אלא מיהו דוקא בבקי וביודע בחכמה ובמלאכה זו, ושאין שם גדול ממנו וכו", וכן כתוב בטור בלשון "ומיהו לא יתעסק ברפואה, אא"כ יהא בקי ויודע בחכמה ובמלאכה, ולא יהא שם גדול ממנו", וכדכתוב גם בשו"ע בלשון "ומיהו לא יתעסק ברפואה אא"כ הוא בקי, ולא יהא שם גדול ממנו".
ובשום מקום לא מוזכר גם הצרכת רשות בית דין, כתנאי לעצת ההתעסקות. ורק בסיפא דדבריהם, לענין אם הזיק ברפואתו, בזה הוא דמתנו תנאי רשות בית דין, לענין לפָטרו מתשלומין. ומשמע מכל זה בהדיא, דלענין עצם ההתעסקות ברפואות, לא בעינן רשות בית דין. וכל שרק בקי ויודע בחכמת ומלאכת הרפואה, מותר לו להתעסק בהן וכו', הוא מאריך על כך.
אח"כ [באות ג'] הוא מעלה את דברי הבית הלל, מה שהבאנו בשיעור הקודם, בזה"ל, גדולה מזאת ראיתי בספר בית הלל על יו"ד בסי' זה סק"א שכותב לומר, דאם קיבלו אותו באיזה קהל וגם יש לו כתב מרופאים מומחים שקורין בל"א דאקטרירט, זהו מיקרי רשות בית דין ופטור מדיני אדם. אם יש לו כזה אישור, אזי אם ח"ו הוא גרם נזק, יכול להיות דבר כזה, קורה.
צריכים לדעת, ישנו מאמר, 'טעות הרופא – גזירת הבורא'. בודאי שהרופאים יכולים לטעות, אבל בכל דבר הולכים אחרי הרוב.
ולא זאת בלבד, אלא אפילו אין לו כְּתָב כנ"ל, אך שהוא מומחה, מחמת שקורא באיזה ספרים של רפואות, ומרגלא בפומייהו דאינשי שהוא מומחה, כיון שקיבלו עליהם הקהל פטור מדיני אדם ע"ש. והרי הקהל, בודאי לא ידעי אי בקי זה בחכמת הרפואה. ומה להם עוד להביע הסכמתם, על מי שאפילו כתב הסמכה אין בידו. ובע"כ כנ"ל, שדבר נתינת רשות, זה הוא רק ענין של קיבלו עלייהו וכנ"ל. אםאומרים שהוא מומחה, האנשים מכירים אותו, קיבלו אותו הקהל, אז ג"כ הוא פטור מדיני אדם. כך דעת הבית הלל.
ולפי כל האמור, יתיישב גם על הא שלא שמענו בזה"ז שמי שהוא ידקדק על כך שהרופא יקח רשות ב"ד. אפי' הרופא הכי צדיק, הכי חרדי, וכי הוא הולך לבי"ד שיתנו לו אישור שהוא רופא? וכי הבי"ד יכולים לבדוק אותו, האם הוא מבין ברפואה או שלא? הבי"ד בעצמם, אינם מבינים ברפואה.
יכול להיות, תלמידי חכמים בודדים, היו במשך הדורות חכמים גדולים רופאים, כגון הרמב"ם, והפחד יצחק, וספר מעשה טוביה. יש עוד רשימה ארוכה בס' הלכתית רפואית ע' רופא. היו גדולי תורה, שהיו גם רופאים. בדורות שעברו. [וכן בקהילותינו, כגון רבינו זכריה הרופא מן הראשונים, שחיבר ספר ברפואה מלבד שאר חיבוריו. וכן בדור שלפנינו, וגם בדורנו מהר"י אלשיך הלוי]. א"כ יכול להיות מצב שבי"ד יבינו ברפואה היטב היטב, אבל לא לבוא ולהגיד כי אסור להיות רופא בלי האישור של בית דין. והוא מביא, שהדברי שאול מתלונן על כך.
אבל הוא אומר בהמשך כך, והיינו מכיון שענין רשות בית דין, אינו כי אם לענין פטור התשלומין אם הזיק. ומכיון שכן, מועיל לזה גם קבלת הקהל בעצמם אותו לרופא עליהם. וכן לפי דברי הדברי-שאול הנ"ל, י"ל ג"כ דבטל זה בזמנינו, היות ואין בתי הדין בקיאין ברפואות. או זאת גם, דאישור הממשלה שאנו נמצאים תחת ידה, לכתב ההסמכה כפי שנהוג, מועיל זאת לנתינת הרשות במקום בי"ד. מפני שגם אצל בית־דין, בא זאת מכח התוקף הממשלתי, ולא מכח התוקף התורתי. ויש להאריך.
אישור הממשלה זה כמו הסכמה, ודמי לנתינת רשות. גם אם בי"ד יאשרו, זהו רק אישור שהאיש הזה קיבל אישור מן הממשלה, אבל לא יותר מכך.
ובהמשך הוא מביא את דברי הברכי יוסף בזה"ל, אמנם הברכי יוסף באות ד' מזהיר את החולה שמחוייב לבקש היותר מומחה, ואם לאו חובל בעצמו. דהיינו, אם לאדם ישנה ח"ו איזו מחלה, הוא צריך לחפש את הרופא הכי מומחה שיש. והנימוק שלו, כי אם ח"ו הוא מחפש איזה רופא שהזדמן לו, אם הוא מחפש רופא זול, אז רח"ל בכך הוא מזיק לעצמו.
היות והאידנא שכיחא דלא בקיאי כלל – לדבריו כיום בזמנינו הרבה רופאים בכלל לא מבינים – והן הן המזיקין, פרוונקא דמותא כאשר מוש"ל ימשו"ל הרמ"ז זלה"ה, ורבים חללים הפילו, עיין בדבריו.
אומר על כך בעל ציץ אליעזר ברמת רחל שם, כי זה המדובר על רופאים שלא הסמיכו אותם. וז"ל, אבל מסתבר דכוונתו הוא על רופאים שלא קיבלו כתב הסמכה, ולא התמחו במלאכתם כיאות. וכנראה שבזמנו לא היה פיקוח על כך מטעם הממשלה, ואיש הישר בעיניו יעשה, וכדמצינו בספרו שיורי ברכה על יו"ד, שכותב דחובה על הרבנים להודיע דין זה, ד"והוא שלא יהא גדול ממנו", לרופאים הבחורים הקופצים בראש לרפאות החולים, במקום שיש גדולים ובקיאים מהם.
וכן מצינו בספר מסגרת השלחן על יו"ד, שאחרי הַעְתּיקוֹ דברי הברכ"י הנ"ל, מוסיף וכותב, והן בעת חול"לנו, והמכשלה הזאת תחת ידי הרופאים, חדשים מקרוב באו, לא אבו שמוע. ורובא דרובא הם רופאי אליל, שלא הגיעו לפרקן, ונכנסים בעובי הקורה, חוצפא יסגי, דההדיוט קופץ לפני מי שגדול ממנו בחכמה ומנין. ורבים חללים הפילו, והולכים כסומא בארובה ע"ש.
וברור דכל זה לא היה יכול להתרחש, כי אם במקום שאין עין פקוחה על מעשה הרופאים ובחבלותיהם. וכן כמקום שנתנו גם לרופאי אליל וכדומה להתעסק במעשה הרפואות. משא"כ בזמנינו, שיש עין פקוחה ממשלתית על הרופאים והרפואות, ולא כל הרוצה ליטול את השם יכול לבוא וליטול וכו'.
זהו חיזוק למה שדיברתי בס"ד בשיעור הקודם. הבאתי אז בשם החיד"א [או"ח הלכות שבת סימן שכ"ח, דיני חולה], שהוא מביא מהר"י וואלי האומר שצריך אישור 'מחכמיהם', דהיינו מחכמי רפואה גויים. אבל החיד"א מסיים ואומר, כי הרב דיבר לפי זמנו.
ישנם כאלה שהבינו, כי כוונתו אל הרמ"א. אבל אמרנו, שהדבר אינו נכון, כי כוונתו למהר"י וואלי. כלומר, מה שהוא כותב שצריך הסמכה מחכמיהם, הוא דיבר לפי זמנו. פירושו, כי בזמנו של החיד"א, בכל אופן בארצות שהוא היה, היו רופאים שאינם מוסמכים. אינני יודע האם זה מטעם השלטון, יש כל מיני מדינות עם חוקים משונים וכדו', וממילא הרופאים זלזלו בכך. על כך הוא כותב, כי לפי זמנו של מהר"י וואלי היו הרופאים מוסמכים, ובזמנינו הרופאים אינם מוסמכים, וממילא מובן שהחיד"א דיבר גם על כך, ולכן הוא אומר שצריך לבקש את הרופא הכי טוב.
בספר 'הלכתית רפואית' המיוחד לענייני רפואה [ערך 'רופא', עמ' 30] מובא כך, מהות הרשיון הרפואי – העיסוק ברפואה איננו תלוי רק ברצונו של אדם להיות רופא, שכן לא כל הרוצה ליטול את השם רופא מובהק יבוא ויטול. ואמנם היהדות היתה הראשונה בהיסטוריה האנושית, שדרשה מהרופאים לקבל רשיון על מנת, לפָטרם מנזקים ורשלנות בשגגה.
מצויין שם למטה [בהערה 156] כימקור ההלכה הזאת, כמבואר בתוספתא גטין ג' י"ג, ב"ק ו' ו', שם ט' ג', ונפסק להלכה בתורת האדם – להרמב"ן, ובטור ש"ע יו"ד של"ו א', "ואם ריפא שלא ברשות בית דין חייב בתשלומין וכו', ואם ריפא ברשות בית דין וטעה והזיק, פטור מדיני אדם". דבר זה, שרופא אשר הזיק שחייב בתשלומין, היה לראשונה בעם ישראל, ורק אח"כ גם הגויים כבר למדו זאת.
יש מי שכתב, שהצורך בקבלת רשות לעסוק ברפואה, הוא מהותי, ולא רק על מנת לפטור מנזיקין. כפי שאמרנו, זאת דעת ערוך השלחן.
יש הסבורים, שמדובר ברשיון מקצועי שניתן על ידי דיינים הבקיאים בחכמת הרפואה. איך בי"ד יתנו לך אישור, אם אינם מבינים ברפואה? המקור, דברי שאול יו"ד סי' של"ו, מעשה אברהם (מה"ר אברהם נסים אשכנזי) חיו"ד סי' נ"ה.
יש הסבורים, שהרשיון ניתן על ידי גוף רפואי-מקצועי, ורשות בית הדין ניתנה רק כראיה שיש לאותו איש מעמד של רופא בקי ומקובל על הציבור. המקור לכך, בית הלל, יו"ד סי' של"ו – זה מה שהבאנו לעיל, ערוך השלחן יו"ד של"ו ב', שו"ת ציץ אליעזר ח"ה רמת רחל סי' כ"ב, ו'הרפואה והיהדות'.
ויש מי שכתב, שבית הדין רק מאשר את תעודותיו של רופא הבא מחוץ לעיר, כאשר בידו כתב הסמכה מרופאים מובהקים. והמקור לכך הוא, שולחן גבוה (מה"ר יוסף מולכו) יו"ד סי' של"ו סק"ז.
אכן בדורות האחרונים, הכריעו הפוסקים שמתן דיפלומה מבית ספר לרפואה מוכר, ומתן רשיון לעיסוק ברפואה מטעם משרד הבריאות, הוא הרשות ההלכתית בימינו, ואין צורך באישור נוסף מטעם בית דין. המקור לכך, בית הלל יו"ד של"ו א', שו"ת עולת שלמה סי' ק"ח, שיורי ברכה או"ח סי' שכ"ח אות ט', ערוה"ש יו"ד של"ו ב', שו"ת ציץ אליעזר שם.
א"כ יוצא שבזמנינו, מי שקובע בענייני רפואה – גם עפ"י התורה – זה כפי חוקי המדינה. הדבר אינו קשור ח"ו לשלטון רשע וכו', כפי שהסברנו מספר פעמים, כי אלו דברים אנושיים, שלא משנה האם זה יהודים או גויים, הדבר אינו קשור ח"ו לאמונה או לתורה, זהו עניין של מומחיות. זה מה שיש בידינו לעשות, ויש לכך תוקף עפ"י ההלכה.
לגופו של עניין, לצערינו החיסון האמיתי הוא כפי שאמרנו, מה שהעולם כ"כ התלכלך והתקלקל והזדהם עם כל הטומאות והטינופת של האינטרנט וכו' וכל המכשירים, ולצערינו לכך לא מצאו חיסון, לזה לא נעשה חיסון. אמנם איננו יודעים חשבונות שמים, מה בדיוק הקב"ה רוצה מאיתנו, בעוה"ר אין לנו נביאים, אבל מה שאנחנו יכולים להגיד הוא עפ"י התורה. צריך או לא צריך.
מספרים שמישהו שאל אדם גדול, איזו שאלה בענייני רפואה, האם יעשה כך או שכך? ואותו גדול ענה לו, תעשה כך וכך. חזר השואל ושאל, הרב בטוח שאם אעשה כך זה יעזור? ענה לו הרב, אגיד לך. לא, אני לא בטוח שזה יעזור, מה שאני בטוח הוא זה שכך צריך לעשות. אני אומר לך, מה צריך לעשות, אבל האם זה יעזור או לא יעזור, הכל ביד הקב"ה. אבל יש הלכה ותורה, ולפי ההלכה זהו מה שצריך לעשות.
[ידידנו הרב איתמר חיים כהן שליט"א הוסיף כאן בזה"ל, אעפ"י שאין אנחנו יודעים חשבונות שמים. אבל יש לומר דרך השערה, כלפי הרשעים שהתחילו בשנים האחרונות לפתוח חנויות בשבתות, ובשנה האחרונה גם תחבורה ציבורית בכמה ערים. באה המגפה ומנעה זאת קצת מהם אפילו בימות החול. ואפילו בציבור היראים, מתעללים בבנים ובבנות ומשפילים אותם בכך שאינם מקבלים אותם למוסדותיהם. באה המגפה ומנעה קצת גם מהם עצמם את הלימודים, להראות שאינו חפץ בהם. ויש עוד עניינים, כגון דיבורי חול בבתי כנסיות, שכבר דיבר על כך מעכ"ת עכ"ל נרו.
וכבר ראיתי כזאת לאחד מגדולי הרבנים שליט"א שפרסם כך ברבים שזה בגלל התחבורה הציבורית בשבת־קודש. אבל לבבי לא כן יחשוב, שהרי מגפה זו בכל העולם כולו, ואפילו יותר מאשר אצלינו כאן בא"י, ושם בארצות הגויים הרי לא שייך טעם זה. והגם שאחז"ל ביבמות דף סג. שאין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל, מ"מ הדעת נותנת שהחטא הגורם בענייננו הוא כללי, ואם כן זהו האינטרנט ושאר מכשירים־מכשילים רעים וגרועים, וכמו שאמרנו כבר בעבר, לפי שנפוצו מאד בכל העולם, וארץ סין, מייצרת ומפיצה אותם יותר מכולם, לכן משם נפתחה הרעה. והם קטנים ונסתרים וכו', הלכך כמו־כן מִדה כנגד מדה הביא עליהם הקב"ה נגיף קטנטן ומסתורי בלתי נראה. אולי יפקחו עיניהם יראו וישובו. יב"ן].
תשובות לשלושת השאלות שנשאל מרן שליט"א בעניין התפילה לרפואת חולי הקורונה רח"ל, א' "שנויי מזגים ועתים", ב' הקדמת הנשים לפני הזקנים, וג' "מלאכים משחיתים".
בסוף השיעור הקודם, השארנו שלוש שאלות בלי תשובות, כי לא נותר זמן לענות עליהם.
השאלה האשונה, לגבי מה שמהרי"ץ כתב בנוסח התפילה שחיבר על מגיפת האבעבועות שהיתה בזמנו, ואנחנו השתמשנו בה למגיפת הקורונה, 'שינויי מזגים ועתים'. היתה טענה, אולי מה שמהרי"ץ כתב, זהו מכיון שבדורות ההם היתה המחשבה ברפואה שההדבקה נעשית בגלל שינוי האויר, דמיינו שהאויר השתנה. הם לא ידעו, לא היתה אפשרות לבדוק זאת, שהדבר נעשה באמצעות רסיסי הרוק, ושזה מה שמדביק. א"כ אולי לא מתאים לנו לומר זאת, וממילא היינו צריכים להשמיט זאת בתפילה שלנו. כך היתה הטענה.
בדקתי זאת, בכדי לדעת כיצד נעשית מחלת האבעבועות, שעליה חיבר מהרי"ץ את התפילה האמורה. ברוך ה' אנחנו לא מכירים את זה בזמנינו. ראיתי בספר 'לבית ישראל' [הלפרין, ח"א עמ' 83], כי ישנן שני סוגי אבעבעות. יש אבעבועות רוח, ויש אבעבועות שחורות. אולי בעבר בלבלנו והחלפנו ביניהם, כי לא הכרנו זאת מקרוב, אבל ישנן שני סוגים, ושניהם מדבקים.
כתוב שם כך, אבעבועות רוח – מחלה מידבקת הנגרמת על־ידי אחד מנגיפי ההֶרְפֵּס, שבמהלכה מופיעה פריחה אדומה בהירה על פני כל הגוף. המחלה מופיעה בעיקר אצל ילדים, אך גם מבוגרים עלולים לחלות בה. אצל מבוגרים מהלך המחלה קשה יותר. ההדבקה נעשית על־ידי מגע ישיר עם חולה, או בהעברת רסיסי רוק. כ־14-21 יום אחרי ההדבקה מופיעים חום, כאבי ראש וכו'. זה אבעבועות רוח.
ולאחר מכן כתוב שם לגבי אבעבועות שחורות כך, ועל זה המדובר אצל מהרי"ץ, אבעבועות שחורות – מחלה הרגילה להתפרץ כמגפה, שהטילה מורא על העולם במאות הקודמות. מליוני אנשים מתו בה, ורבים אחרים יצאו ממנה עיוורים או פגועים, בדלקות עור מכוערות. דיברנו על כך בזמנו [שיעור מוצש"ק בא התשפ"א].
גורם המחלה, הוא נגיף (וירוס) המועבר באוויר, הנושא תרסיס של רוק, או ליחה מאדם נגוע. כ־10 עד 14 יום אחרי ההדבקה מופיעים חום, הקאות וכאבים בשרירי הגב והראש. לאחר עוד 2-4 ימים מופיעה פריחה על הפנים, המתפשטת במהירות על פני כל הגוף. בשבוע שלאחר מכן האבעבועות גדלות, מתנפחות ומתמלאות מוגלה. קרישים הנוצרים על האבעבועות נושרים לאחר זמן ומותירים גומות. במקרים קשים של המגפה מתים כ-20% מן החולים, היתר נותרים מחוסנים.
בימי הביניים התפשטה המגפה על פני כל אירופה, וחלקים גדולים של אסיה ואפריקה, והפילה מליוני חללים. האירופאים הביאו את המחלה לאמריקה, שם מת בה חלק ניכר מאוכלוסיית האינדיאנים. במלחמות רבות שהיו באותה עת רבו חללי מגפת האבעבועות השחורות יותר מחללי הקרָבות.
בשנת ה'תקנ"ו פיתח הרופא האנגלי אדוארד ג'נר את התרכיב הראשון בעולם נגד אבעבועות שחורות. השימוש בתרכיב, הגביל את תפוצת המחלה, אך לא עצר אותה לגמרי. רק לפני כששים שנה חוסלה המחלה, למעשה, באירופה ובאמריקה הדרומית. ארגון הבריאות העולמי (המסונף לארגון האומות המאוחדות) התגייס למלחמה במגפה, ובמסע חיסון עולמי הודברה זו, סוף סוף, בשנת ה'תש"מ. מאז לא תועדה שום התפרצות של המגפה. משנת התש"מ, לפני יותר מארבעים שנה, המגיפה הזאת לא קיימת.
ומעניין שבסוף הם כותבים, קיים נוסח תפילה נגד מכת האבעבועות, המיוחס לחכם התימני מהרי"ץ (ר' יחיא צאלח) שנפטר בשנת ה'תקס"ה.
זאת התפילה, עליה אנחנו מדברים.
אבל כנראה הם לא ידעו. הם חשבו כי רק מהרי"ץ חיבר על כך תפילה. אולם כבר במגן אברהם [בסימן תקע"ו סעיף ג'] כתב בזה"ל, כשאבעבועות פורחים בתינוקות ומתים, יש לגזור תענית, וכבר חיבר הגאון מוהר"ר משה סליחה על זה. 'סליחה' היינו בקשה בסגנון פיוט, כידוע. זכורני שעוד כמה חכמים ביקשו על כך ועשו סליחות וחיברו תפילות, כיון שהדבר היה בכל העולם, בארצות רבות.
בתפילה הזאת אנחנו השתמשנו, רק שינינו אותה למה שמתאים לזמנינו בענייננו.
דיברנו על עניין 'האויר', חושבני כי כאשר אנחנו שואלים על מהרי"ץ, שאולי הוא התכוין במלה 'מזגים', למזג האויר, כפי שאומרים כיום. אני חושב שהשאלה נובעת מכך. חושבים כי 'מזגים' זהו מזג אויר.
דרך אגב, לפני שאמשיך, בעברית אומרים 'אֲוִיר', אבל ברצוני לשמוע האם יש כאן מישהו שיודע לומר את הגירסא הנכונה?
הקהל עונה: אַוֵּיר.
תגובת מרן שליט"א: אשרינו מה טוב חלקנו. ב"ה יש תקוה לאחריתנו. לא 'אֲוִיר', בשוא פתח וחירק, אלא אַוֵּיר, בפתח וצירי ועם דגש בוא"ו. מנין לנו זאת? יש לנו מקור מפורש לכך בתרגום אונקלוס עה"פ [דברים ד', י"ז] אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם, התרגום הוא דפרח בְּאַוֵּיר רְקִיַע שְׁמַיָּא.
אצל אבותינו נע"ג, תמיד כאשר היו מלים כאלו, הם חיפשו להוכיח את גרסתם, היכן הדבר נמצא במנוקד.
א"כ בעצם, אולי מכך נבעה השאלה. חשבו כי לכן צריך לשנות זאת. האמת היא, כי הדבר קצת נכון, אף כי לא בענייננו. ישנו מצב שהאויר גורם חולי. זאת אינה טעות גמורה, מה שפעם חשבו, כי לא ידעו איך להסביר את ההדבקות. יש מצב שהאויר גורם. בכל אופן, מוזכר דבר כזה. מהרי"ץ זיע"א מביא זאת עה"פ [תהלים מ"ח, ג'] יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ, בשיר של יום [עץ חיים דף ע"ג ע"א] בזה הלשון, רד"ק פירש בשם אביו וז"ל, דע כי הבורא יתברך, חלק עולמו לשבעה חלקים, ונקראים בלשון רבותינו ז"ל אִקְלִימִים, ובלשון הקודש נוֹפוֹת. וכל נוף ונוף, האויר משונה זה מזה.
לגבי מה שהוא כותב, 'ונקראים בלשון רבותינו ז"ל אִקְלימים', צריך עיון. אינני חושב שזה ממש 'לשון רבותינו'. אני מתפלא על כך. מהרי"ץ מביא זאת בשם הרד"ק בשם אביו הר"ר יוסף. המלה אִקְלִים, או כפי שאומרים בעברית 'אַקְלִים', האל"ף בפתח, זה לא בלשון רבותינו, זאת מלה בלשון ערבית. 'אִקְלִים'. ובעברית עשו זאת 'אַקְלִים'.
אולי כוונתו על חכמי ישראל שאחרי הש"ס. ישנן הרבה מלים, שחכמי ישראל בדורות שאחריהם לקחו אותם מן הלשון הערבית, והכניסו אותן מלים ללשה"ק. למשל המלה 'מֶרְכָּז', כפי שאומרים כיום מרכז מסחרי, מרכז העיר וכדו', אין את המלה 'מרכז' בלשון הקודש. זה מה שאומרים בערבית 'מַרְכִּז', רק שהשתמשו במלה הזאת כבר הראשונים. גיירו אותה. וכן המלה 'תַּאֲרִיךְ', כגון שאומ' התאריך כך וכך, זאת מלה בל' ערבית, 'תַּארִיךְ', לא מבטאים את האל"ף כלל, ועשו זאת 'תאֲריך', בעברית האל"ף יוצאת במבטא. אבל זה לא נכון, כי 'תאריך' כשהאל"ף מנוקדת בשוא־פתח, זה מלשון תַּאֲרִיך חיים. אבל זה מה שנכנס. ישנן כמה וכמה מלים כאלה.
[אחרי השיעור, בדקתי במהדורות החדשות והמושלמות של פירוש הרד"ק לתהלים, ושמחתי לראות כי שם הנוסח שונה, בלשון ערבית איקלימים. ברוך ה' אשר הנחני בדרך אמת].
בכל אופן, בהמשך דברי הרד"ק כתוב כך, ומי שיצא מנוף תולדתו ויכנס בנוף אחר, יחלה על הרוב, להשתנות האויר ממזג תולדתו. אבל ירושלם היתה יפת הנופות. וכל מי שיבוא אליה משאר הנופות, יהיה בריא ושלם. וזהו שאמר משוש כל הארץ עכ"ל. דהיינו, אדם שגר במקום מסויים ועובר למקום אחר, שינוי האויר גורם לו מחלה. אבל העיר ירושלם, מתאימה לכל מי שיבוא מכל מקום, אוירה לא יזיק לו.
לגבי האבעבועות של מצרים, כתוב בפסוק [שמות ט', ט'] וְהָיָה לְאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם. משה רבינו זרק זאת השמימה, ונהיה אבעבועות. מסביר הרמב"ן, על דעת רבותינו [שמו"ר י' ו'] היה מן הפיח ההוא אבק יורד על כל ארץ מצרים, והיה האבק ההוא כשיורד על האדם ועל הבהמה בכל ארץ מצרים, מעלה בהן שחין ואבעבועות, כי היה חם שורף. ואולי היה הרוח מכניס אבק גם בבתים, ואין ניצל ממנו. ונכון הוא. וכן ירד פעמים רבות בימי הבצורת, כדמות אבק ברדת הטל. וכתיב [דברים כ"ח כ"ד] יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר.
גם האברבנאל כותב בזה"ל, והוא אמרו 'והיה לאבק על כל ארץ מצרים', רוצה לומר שהפיח ההוא היה מְעַבֶּה האויר ומפסידו, באופן שלא היה נראה אויר זך כפי טבעו, אלא כאלו היה אבק. וכשהיה נוגע באדם ובבהמה, אותו אויר שנתחמם והיה לאבק, היה עושה שחין אבעבועות. וכן ירד פעמים בשנת בצורת, כדמות אבק ברדת הטל. ראו אויר לא נקי, רואים שמשהו מעורבב עם האויר, כאילו היה אבק. ואויר זה התחמם ועשה להם שחין אבעבועות.
לגופו של עניין, מה שנוגע לשאלה שלנו, אינני חושב כי בגלל כך צריכים לשנות את הנוסח בתפילה הזאת, כי כאשר מהרי"ץ כותב 'שינויי מזגים ועתים', זה לא מה שמתכוונים היום 'מזג אויר', שהאויר השתנה וכדו', אלא שבלשון הראשונים מתכוונים במלה 'מזגים' על קור וחום, רטוב ויבש.
'שינויי מזגים' היינו, כי יכול להיות מצב שמתגבר באדם כוח הלחות, או כוח החמימות, ומשתנה המזג שלו. הרי אם ח"ו האדם קודח מחום, אם יגיע החום ל-42 מעלות, הוא מסוכן למות רח"ל.
הרי זאת הסיבה, שהאדם אומר לחבירו 'שלום עליכם', אפילו שהוא אדם יחידי. הדבר ידוע, וכפי שהבאתי זאת בס"ד בשלחן ערוך המקוצר בהלכות שמירת הגוף ע"פ הטבע [סימן ק"מ סעיף ג', וכן ב'שערי יצחק' שיעור מוצש"ק ויחי התשע"ח]. כאשר אומרים שלום עליכם, הכוונה היא לארבעת היסודות שמהם מורכב האדם, שסימנן ארמ"ע, א'ש ר'וח מ'ים ע'פר. יש באדם כוח של אש, דהיינו חמימות. ויש באדם כוח של מים. האש והמים הם אויבים האחד אל השני, המים מכבים את האש. אולם הקב"ה ברא זאת בצורה שיהיה מתואם ומשולב בצורה ממוזגת, שלא יתגבר האחד על השני, בצורה שיהיה משתלב ומתאים. עשה ביניהם שלום. ויש גם רוח ועפר, הרי הרוח מפזרת את העפר. לכן האדם מברך את חבירו, בברכת 'שלום עליכם'. דהיינו, שתתמיד בבריאות שלך. שיהיה שלום בין כל ארבעת היסודות שאתה מורכב מהם, במינון המדוייק והמותאם. בכך האדם יוכל להתמיד בבריאותו. שתמשיך כך במצב הזה. כי אם ח"ו יתגבר האחד על השני, למשל אם רוח התנועה תתגבר באדם, רח"ל הוא משתגע. הדבר צריך להיות מוגבל.
זהו השימוש במלה 'מזגים' בלשונם, וכך מובא רבות בספרי הרמב"ם וריה"ל וכו', ואביא כמה מקורות לכך, מה שנזדמן לי.
בספר בינה לעתים [דרוש ע"ד, דף תק"ה] כתב כך, 'כָּל רֹאשׁ לָחֳלִי' [ישעיהו א', ה'] – הוא חולי של ראש, מהיקרים וחשובים שבאיברים. ואילו היה החולי בראש בקצתו, בחלק ממנו, כבר היה מקום לרפאותו על נקלה, כפי גדר ומהות החולי שנפל בחלק ההוא. אכן, נודע כי הראש הוא מורכב מחלקים בלתי שוים כולם במזגם, כי יש מהם קרים ולחים, ומהם הפכיים לזה – חמים ויבשים. ואף בחדרי המוח יקרה ההתנגדות, כנודע, כי מאחד תבוא הזכירה, ומההפכי לו – החריפות וחידוד השכל. כי על כן, בקושי גדול ימָצאו שני הדברים גם יחד בשלמות באיש אחד עצמו – קשה למצוא אדם, שהוא גם חריף וגם זכרן, כי אֵלו שני דברים שונים – אם לא כשיתקומם האדם בהשתדלות נמרץ, להספיק מה שיחסר בו מהטבע.
וגם בהמשך הוא כותב, כי 'מזגים' היינו קור ולחות חם ויבש. וז"ל, כשיקרה איזה חולי באחד מחלקי הראש, יש תקוה לתרופה. אבל כשהראש בכללו בכל חלקיו יש בו חולי, ודאי רפואתו קשה ומסופקת. כי להיות בו איכויות מזגים שונים, כשיבואו לרפאותם, מה שיועיל לזה יזיק לזה. ואיך יהיה בחוק האפשר לתת תרופה, תועיל לכולם יחד? ולזה אמר 'כל ראש לחלי', רוצה לומר, הראש כולו, ולא חלק ממנו, נֶחלה, ונמצא מהות החולי היא מחלה כוללת כל הראש. אי אפשר לרפא את הראש, כי אם תרפא דבר זה, הוא יזיק למשהו אחר.
בביאור לספר לוית חן להר"ר אברהם לוי [עמ' 914] מובא כך, החלומות שיחלום האדם, יורה על מזגו ועל הליחה הגוברת בו, גם יורו על הליחה הגוברת על החולים, וגם על מזג האדם או על מזג הליחה. ליחה לבנה, יחלום כי הוא טובע במים, או שהוא רוחץ במים ונמצא בו. או אם יגבר עליו המרה האדומה, יחלום שהוא נופל באש, וכיוצא בזה, וכן בשאר הליחות וכו'.
בספר גן השכלים, הנקרא בוסתאן אל עקול, להר"ר נתנאל בן פיומי, החכם התימני הקדמון, כתוב [בפרק שני דף ל"ה] כך, וכן ברא ה' ישתבח בעולם, ארבעה דברים פשוטים, הורכבו מהם ארבעה דברים. הפשוטים, הם האש והאויר והמים והעפר. והמורכבים, הדומם והצומח ובעלי החיים והאדם. וכן מחלות הגופות, נולדים מרוע מזגים, בהשתנות אחד ארבעת הטבעיים שבו.
המחלה נגרמת, כאשר ב'מזגים' נגרם איזה היזק, כאשר נגרם משהו שהורע ונשתנה טבעו. ומה הם? הדם והליחה הלבנה ושתי המרות, אשר מְמַזג אותם החום והלחות והקור והיבשות. החום היינו האש, והלחות היינו המים, והקור והיבש וכו'.
יוצא, כי הלשון הזאת 'מזגים ועתים', הכוונה כי כאשר המחלה הזאת ח"ו מתגברת על האדם, זה משנה את המזג שלו. ומתפללים שהשי"ת יצילנו משינויים הללו. וגם לגבי ה'עתים', זהו הקור והחום לפי מצב העת והזמן המתחלף ומשתנה, שעלולים ח"ו להשפיע על החולה. ממילא, הדברים הללו הם במקומם ושיעורם.
*
לגבי השאלה השנייה, למה בתפילה הזאת הקדמנו את הנשים לפני הזקנים, 'רחם עלינו ועל נשינו ועל זקנינו ועל טפינו ועל עוללינו'.
בסוף השיעור הקודם, ביקשתי שיחשבו השומעים על הדברים, ויישר כוחם של ידידנו היקרים הרב אמציה עוזירי הי"ו וכן הרב דוד בהר"מ צדוק הי"ו, אשר כיוונו למה שרציתי לענות, כי הקדמת הנשים היא מפני שהן יותר חלושות. ח"ו המחלה עלולה לפגוע בהן יותר, לכן מקדימים אותן. הרי כתוב לגבי הפסוק [במדבר י"א, ט"ו] וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי, כי תשש כוחו של משה כנקבה [עיין רש"י שם]. הנשים הן יותר רכות, ח"ו הן יכולות להגיע לסכנה.
ברצוני לבסס זאת.
בקובץ התורני 'דברי חפץ' האחרון [חלק ט"ו, תשרי התשפ"א], נדפס הלכות שלום בית מתוך שלחן ערוך המקוצר, בחלק שעדיין לא נדפס, יהי רצון בקרוב. הבאנו שם [בעמ' ר"ז] את העניין שהאיש מצֻוֶּה לכבד את אשתו יותר מגופו וכו', ומצד שני כתבנו [שם בעיני יצחק, בהערה ה'] כך, אבל יש להעיר כי אין לעשות אותה עיקר יותר ממנו, כדרך אותם אנשים ריקים בזמנינו, שלמדו מתרבות הגויים, להקדים נשותיהם לפניהם בכניסתם לביתם ולכל מקום, וכן בהזכרת שמותיהם כגון ברשימות שבספר הטלפונים וכדומה. וכן בהזמנות לחתונה, כדלעיל בהלכות נישואין סימן ר"ו הערה פ"ו ד"ה וכהיום, ועיין עוד שם הערה רס"ח ד"ה ודוקא, והערה שצ"ט ד"ה והם. ובפרדס יוסף פרשת חיי שרה קרא לזה מנהג מכוער, ולאשה העושה כן חצופה, הובאו דבריו בספר בנאות דשא שם דף ר"ז.
סיפר לי פעם אחד הרבנים, הרה"ג אריה נדב שליט"א – רב שכונת רמת עמידר כאן בעיר ב"ב ת"ו, כי הוא רואה כיצד החילונים מכבדים את הנשים שלהם, כביכול נותן לאשה ללכת לפניו וכדו', אבל כל זה הוא רק ברחוב, אולם אני יודע מה קורה אצלם אח"כ בבית, שם הוא נותן לה בעיטות… ה' ירחם.
זהו כבוד חיצוני. כאילו. הכבוד האמיתי, הוא אצל תלמידי חכמים ובני תורה. הרמב"ם כותב, אין מריבה ולא שום דבר רע בבית של תלמיד חכם. מי שמתנהג עפ"י התורה, אדרבה זהו הכבוד הכי גדול שנותנים לנשים, אבל לא בצורה חיצונית כביכול. כל אחד צריך לדעת את התפקיד שלו.
בכל אופן, הבאנו שם [בדף ר"ח] כך, ויפה כתב בספר המטעמים דף ד' ע"א טעם למנהג שבישראל, כשהולכים או נכנסים לבית, האיש קודם לאשתו או לאשה אחרת, ואצל האומות בהיפך. משום שכן מצינו ביעקב, שהיו הזכרים עיקר. ואצל עשו, היו הנשים עיקר. ועוד, משום דאיתא בגמרא [ברכות דף סא.] אחורי ארי ולא אחורי אשה. ואיתא בגמרא [שם] מנוח עם הארץ היה, שהלך אחרי אשתו ע"כ. וכוונתו למאי דכתיב גבי יעקב כשברח מלבן, ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים [בראשית ל"א, י"ז], מה שאין כן גבי עשו כשהלך להר שעיר כתיב, ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו וגו' [שם ל"ו, ו']. וכן מבואר בפירוש רש"י שם, את בניו ואת נשיו, הקדים זכרים לנקיבות. ועשו, הקדים נקיבות וכו' ומקורו בבראשית רבה פרשה פ"ב אות י"ג לב חכם לימינו [קהלת י', ב'] זה יעקב, דכתיב וישא את בניו ואת נשיו וכו'. זאת הדרך של־גויים. הדבר כבר התחיל מאז.
אבל אח"כ בהמשך ישנה אריכות לגבי הנושא הזה, וכתבנו בס"ד כך, ואין להקשות ממאי דכתיב גבי יעקב עצמו, כשעבר את מעבר יבוק, ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו וגו' [בראשית ל"ב, כ"ג], דשאני התם לפי שהיה לילה, על כן הקדימן משום צניעות. אז היה לילה, והדבר לא היה צנוע שהיא תהיה אחרונה. דהיינו, כאשר יש עניין של צניעות, כאשר ישנה סיבה, אזי צריך להקדים את הנשים.
ועל דרך זה יתורץ, גם מה שמצינו גבי אברהם, ויט אהלֹה [שם י"ב, ח'] ודרשו על זה בבראשית רבה פרשה ט"ל אות ט"ו אהלָהּ כתיב, מלמד שנטע אהל שרה תחילה ואחר כך נטע אהלו ע"כ. וכן מצאתי בספר לבוש האורה, דמשום צניעותא דשרה עבד הכי, שלא תעמוד על פני השדה בלא אהל יעו"ש. לא מתאים שהיא תישאר ותתעכב במקום פתוח.
א"כ רואים, שלצורך צניעות מקדימים את הנשים. לכן כעין זה גם בנ"ד, לגבי התפילה הזאת, כפי שאמרנו מכיון שהרפואה יותר נחוצה להן, כי הן יותר חלשות.
זהו כפי שרבים אומרים ב'ברכת האורח', 'בבנים ובנות, בבנים שיהיו עוסקים בתורה ומקיימי מצוות בישראל, ובבנות שלא ימותו'. ישנם רבים הטוענים, מה, זה כל מה שמבקשים על הבנות…? התשובה היא, כן, כי אי אפשר להגיד על הבנות שיעסקו בתורה, אבל לגבי בנות ישנן הרבה יותר דברים של סכנה, כגון לידה וכדו', יש הרבה מקרים אשר ח"ו היא עלולה למות יותר מאשר הגבר.
[אמנם אני עצמי לא גורס שלוש תיבות הללו 'ובבנים שלא ימותו', לא בגלל שיש לנו איזה טענה על כך, אלא בגלל שמהרי"ץ לא גורס זאת בעץ חיים].
או סיבה נוספת להתפלל עליהן יותר, מפני שיש להן פחד, או מורך לב. לכן הקדמנו אותן.
ישנו נדון, מי מאריך ימים יותר? הנשים או הגברים? בירושלמי [הובא בתוספות כתובות דף נב. ודף פג:] וכן ברמב"ם [בפירוש המשנה נדה פרק ה' סוף משנה ו'] כתוב כי הגברים מאריכים ימים יותר, וישנם כאלה שאמרו ההיפך. הארכתי על כך בס"ד בכתובים, בנפלאות מתורתך לגבי הפסוק אדם אחד מאלף מצאתי [קהלת ז', כ"ח], ד"ה ולשעבר. אבל בזמנינו, בודאי שזה הפוך, כי הנשים דואגות יותר מהגברים, הן יותר צוחקות ולוקחות דברים יותר בקלות, אין להן בדר"כ דברים שלוקחות ללב. הרי דיברנו על כך, הבאנו בשם ספר הברית [בשיעור מוצש"ק יתרו התשפ"א], שכאשר האדם דואג ועצוב, לוקח כל דבר בצורה קשה, רח"ל הוא מקצר את ימיו, גורם למחלות להתפתח ורחמנא ליצלן. ומי שיש לו אמונה, והוא שמח, אזי הוא יותר בריא ומאריך ימים. יש עוד סיבות, ואכמ"ל.
מצד שני, ישנם שטענו לי כי בנ"ד לגבי מגיפת הקורונה, במציאות מתו יותר גברים מאשר נשים. או שהם יותר חולים. אינני יודע, לא בדקתי את העניין, ומסתמא כנראה זה נכון.
אבל אולי הדבר בזכות התפילות שלנו… התפללנו עליהם, הקדמנו אותן שיהיו בריאוֹת.
או שהקב"ה עושה חסד ורחמים, כי ח"ו כאשר נשארים ילדים קטנים יתומים, ה' ירחם. האמא יותר חשובה להם מאשר האבא, לטפל בהם ולגדֵּל אותם, כי הילדים אינם יכולים בלי האמא.
ועוד יכול להיות, האמת היא כי זאת הסיבה שהקדמתי את הנשים לפני הזקנים, עשיתי כך לפי הנוסח של בעל שלטי הגיבורים. אין הכוונה לבעל שלטי גיבורים המפורסם בקשר לפאה נכרית, אשר סביב הרי"ף, שהוא מביא את הריא"ז. ישנם שני ספרי שלטי הגיבורים. יש את שלטי הגיבורים, להר"ר אברהם הרופא, הוא מביא את התפילה הזאת לעצירת המגיפה [בדף ת"פ], והוא כותב בזה"ל, ורחם עלינו ועל נשינו ועל זקנינו ועל טפינו ועל עוללינו ועל יונקינו [עיין שיעור מוצש"ק קרח התש"פ]. אני הלכתי בעיקבותיו, והקדמתי את הנשים כפי שהוא כתב. אנחנו לא ידענו מה יהיה במחלה הזאת, ואולי אז בזמנם הנשים היו יותר נפגעות מהמגיפות. אינני יודע. אולי כן, ואולי לא.
*
נשארה לנו השאלה האחרונה, השלישית, לגבי מה שישנם מלאכים שתחת מלאך גדול ורָאשִׁי, כגון המלאך גבריאל, אשר גם הם נקראים כמוהו בשם גבריאל. דיברנו בשיעור הקודם, כי לכל מלאך ישנן מחנות, ואמרנו כגון לגבי כל אדם שלומד גמרא, שהמלה גמר"א זהו ר"ת ג'בריאל מ'יכאל ר'פאל א'וריאל, יש לו שמירה על־ידיהם, כמובא בספר החיים, לאחיו של מהר"ל מפראג, ובעוד הרבה ספרים.
אבל שאלנו, מה הפירוש? הרי ישנם אנשים רבים הלומדים גמרא, א"כ עם מי הם ילכו? כולם יצאו יחד מבית המדרש, באותו זמן, את מי הם יקיפו, ועל מי הם ישמרו?
אלא אמרנו, כי ישנם המון מלאכים. זה לא מלאך גבריאל אחד ומלאך רפאל אחד וכו', יש לכל אחד מהם אלפים ורבבות של מלאכים הנקראים ע"ש הממונה עליהם. כך דיברנו, בקשר למלים 'מלאכים משחיתים', מה שמהרי"ץ כותב בתפילה הזאת. שאלנו, הרי אצל אהרן היה מלאך המות אחד, למה מהרי"ץ כותב 'מלאכים' בלשון רבים?
הבאנו בשיעור הקודם שאלה שנשאלנו בזה"ל, מה שכתב שיש מלאכים וכו'. נכון לציין שבילקוט מעם לועז על הפסוק בוישלח, אין מלאך קבוע שנקרא מיכאל או גבריאל וכיו"ב, אלא שבשעת אותה השליחות, הוא נקרא בשם הזה.
אכן כתוב כך בספר מעם לועז, לגבי הפסוק לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי [בראשית ל"ב, ל'] בזה"ל, שהרי אין לנו שם קבוע, ואנו נקראים על שם שליחותנו. למשל, אם שולח הקב"ה מלאך לרפא חולה, הוא נקרא רפאל. ואם הוא הולך לעזור אדם, נקרא עזריאל. וכן על זה הדרך משתנה שמנו כל יום, ואיני יכול להגיד לך שמי, ולא תהיה לך שום תועלת אם אגיד לך שהרי למחר ישתנה השם.
מכיון שהזמן קצר, נאמר רק את תמצית התשובה, ובל"נ נרחיב על כך בפעם אחרת.
מבואר ביפה תואר, שזהו המקור של המעם לועז, וכן בפירושו של מהרז"ו על מדרש רבה, וכן בספר ציוני – המקובל הקדמון, שהדבר תלוי. יש מלאכים שהשם שלהם קבוע ואינו משתנה, ויש כאלה שהשם שלהם הוא מתחלף. א"כ למעשה נראה לי, כי לא מדוייק מה שכתוב גם במעם לועז, שמשתנה שמו של רפאל. ביפה תואר כנראה הביא זאת בתורת דוגמא, רפאל ע"ש רפואה. אבל האמת כי לגבי המלאכים הקבועים, לא משתנה השם שלהם. רק מלאכחים אחרים, משתנה שמם ע"ש השליחות. למשל, אם המלאך נשלח לשרוף, יקראו לו שרפיאל. בכל פעם משתנה שמם ע"ש השליחות, אבל לגבי המלאכים העיקריים והקבועים, שמם הוא נשאר לעולם ועד, אף פעם אינו משתנה. ממילא יוצא, כי שפיר אתי לגבי מלאכי גמר"א שאמרנו, יען שהם מאֵלה שלא משתנים.
מבצע חלוקת "אגדתא דפסחא" עץ חיים ע"י מכון פעולת צדיק ב"ב.
ברצוני לסיים בבשורה טובה, לקראת חג הפסח שיבוא עלינו לטובה אחרי פורים, מכריזים אנו על מבצע אגדתא דפסחא, ידידנו הרב ניר טיירי הי"ו טיפל ודאג לנושא הזה, מי שמכיר וזוכר כבר בשנים שעברו היה אז מבחן על אגדתא דפסחא עם פירוש עץ חיים למהרי"ץ זיע"א על הגדה של פסח, הדבר חשוב מאד, מכל הבחינות.
זהו 'חיסון' נוסף, נגד יצר הרע, בכדי לחזק את העניין של לימוד התורה. בפרט בימי 'בין הזמנים'. וזהו גם חיסון, לעניין שמירת המסורת. כי ההגדה של פסח של מהרי"ץ, היא בסיס גדול לחזק את מנהגי אבותינו ורבותינו חכמי תימן נע"ג. מי שיגיע עם זה לליל הסדר, הוא יבוא מחוזק ומחוסן בעז"ה. כי הדבר הזה מוסיף ממש, ראשית בכדי לדעת את ההלכה למעשה, אבל גם בכדי לדעת את שרשיהם. ולדחות את כל הטענות נגדם.
אפשר להשיג את החוברת הזאת בחִנם, אצל הרב ניר טיירי הי"ו. מי שמקבל על עצמו ללמוד זאת עד חג הפסח, יכול לקבל את ההגדה עץ חיים חִנם אין כסף. עכשיו מדובר בלי שום מבחן. רק שילמד הכל. ונזכה בעז"ה לעשות רצונו יתברך כרצונו.
| הודעה חשובה! שיעור זה הוקלד עפ"י שמיעה בעיקר, נערך והֻגָּהּ לפי הבנת העורך. השיעור היה לנגד עיני מרן שליט"א קודם הוצאתו, הוסיף עניינים וציין מקורות, שיפר ותיקן דברים רבים, אולם מפאת העומס הרב המונח על כתפיו, נבצר ממנו לעבור הגהה מדוקדקת, להאיר ולהעיר בהרחבה כבשיעורים שעברו. לאור האמור, בכל ספק או שאלה המתעוררת למעיין בשיעור זה, יש לו לברר היטב את הדבר להלכה ולמעשה אצל מרן שליט"א. הערות ותיקונים יתקבלו ברצון. ניתן להקדיש כל שיעור להצלחה ולרפואה, או לעילוי נשמת. השם יוזכר בל"נ בתחילת השיעור מפי מרן הגאון שליט"א, וכן באמירת "מי שבירך" בסוף השיעור. פרטים בטלפון: 050-4140741. והתורמים והמסייעים להפצת התורה ולזיכוי הרבים, ימלא המקום ברוך הוא כל משאלות ליבם לטובה, אכי"ר. |
השם ברוך הוא יזכנו, יראנו נסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, ויתקיים בנו מקרא שכתוב, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב וגו' [אסתר ט', כ"ב]. כי בשנה שעברה, התחלנו בחודש זה לסבול מהמגיפה הרעה הזאת. כבר בפורים. יהי רצון, הרי חז"ל אומרים במסכת עדִיוֹת, כי 'משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש', א"כ כבר מספיק, לא נהיה יותר מהם. שנזכה שאכן השמחה תהיה שלימה, ונזכה שיקויים בנו 'בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל', אכי"ר.
